פסק-דין בתיק עפ"ג 23074-09-11

המערערת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן בשתי עבירות איומים ותקיפה.

על פי העובדות בהן הודתה המערערת, ביום 29/12/09, איימה בסכין על אחותה בשעה שהיא אוחזת בסכין ואמרה לה כי תהרוג אותה. באותה עת, אמן של המערערת חצצה בין השתיים, המערערת תקפה אותה במכת אגרוף מעל לעינה השמאלית. בהמשך, כשביקשה האם להתקשר למשטרה ולהזעיק עזרה, תפסה המערערת ביד האם על מנת למנוע ממנה לחייג.

מלכתחילה לא הורשעה המערערת בדין, היא נשלחה לשירות המבחן על מנת שיבדוק בין היתר את נושא ההרשעה. תסקיר שירות המבחן פירט את הנתונים האישיים של המערערת ונסיבות חייה, בסופו של יום המליץ שלא להרשיעה ולהטיל עליה צו מבחן למשך שנה, בין היתר מאחר והרשעה עלולה לפגוע בעתידה כאשר רצונה ללמוד משפטים לאחר שחרורה משירות צבאי בהיותה חיילת בשירות סדיר.

בית משפט קמא קבע לאחר התלבטות כי יש ללכת על פי הכלל ולא על פי החריג ולהרשיע את המערערת. בית משפט קמא ציין כי הוא רואה בחומרה את העובדה שהמערערת מבצעת עבירת אלימות תוך שימוש בסכין, כשסכין הינו נשק וככלל יש להרשיע בדין מי שביצע עבירה באמצעות סכין.

בית משפט קמא ציין כי הימנעות מהרשעת המערערת שאיימה בסכין על אחותה ותקפה את אמה באגרוף, יעביר מסר שלילי שעל בית המשפט להימנע מלהעבירו. כל שימוש בסכין, כך ציין בית משפט קמא, חייב לגרור אחריו תגובה מחמירה של המערכת המשפטית גם אם נסיבות חייה של המערערת הן קשות כפי שפורטו בתסקיר.

בסופו של יום הרשיע בית משפט קמא את המערערת בעבירות שצוינו לעיל ובשוקלו את גזר הדין, ציין כי יש מקום להקל עמה בשל נסיבותיה המיוחדות והקשות ועל כן הסתפק בהטלת חודשיים מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין.

הערעור נסב על הרשעתה של המערערת בדין. בהודעת ערעור מפורטת ובטיעוניהם לפנינו, ציינו ב"כ המערערת כי בית משפט קמא שגה כאשר הרשיע את המערערת בדין, כי נתקיימו הנסיבות המצדיקות הימנעות מהרשעה, וכי בגזר הדין נעדרים עובדות ונסיבות חשובות וקיימת התעלמות מוחלטת מהנסיבות האופפות את חיי המשפחה, מחלת הנפש של האחות ונסיונות ההתאבדות שלה, התעלמות ממכתבה של האם שהינה אחת הנפגעות. עוד נטען כי לא ניתנה התייחסות מספיקה לעובדה כי מדובר במערערת צעירה, כיום כבת 22, וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, להעדר עבר פלילי, לתסקיר החיובי ולהתרשמות של שירות המבחן כי לא מדובר במי שהינה בעלת קווים עבריניים.

ב"כ המערערת הפנו לפסיקה רבה בה אמצו הערכאות השונות תסקירים של שירות המבחן ובהם המלצה להימנע מהרשעה במקרים דומים ואף חמורים יותר, לטענתם.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור, סומכת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא ומפנה לכך שמדובר בעבירות חמורות, באיומים באמצעות סכין ובאלימות כלפי האם. עוד נטען כי לא הוכחה פגיעה ממשית במערערת כתוצאה מהרשעתה בדין, כאשר הטיעון הוא לפגיעה עתידית וממילא כל הרשעה באשר היא טומנת בחובה פגיעה בנאשם ואין בה כשלעצמה כדי להצדיק הימנעות מהרשעה. בסופו של יום טוענת ב"כ המשיבה כי לא נפלה טעות בגזר דינו של בית משפט קמא.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו במסמכים הרבים שהוצגו לעיוננו, לרבות מכתבה של המתלוננת, הנספחים להודעת הערעור ופסקי הדין הרבים אליהם הפנו ב"כ המערערת - שוכנעננו כי דין הערעור להידחות.

הכלל הוא כי משהוכח ביצוע של העבירה יש להרשיע את הנאשם ואילו סיום ההליך ללא הרשעה הינו חריג הנעשה במקרים יוצאי דופן. הימנעות מהרשעה נעשית בהתקיימם של שני תנאים מצטברים. הראשון, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. השני, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

בחינת המקרה שלפנינו, מלמד כי לא נתקיימו התנאים שצוינו לעיל, ומכל מקום אין בטיעוני ב"כ המערערת כדי להצביע כי נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא.

באשר לתנאי הראשון, המערערת אמנם צעירה, כבת 22, אשר הפגיעה הנטענת בעקבות הרשעתה בדין הינה ערטילאית ועתידית, רצונה ללמוד משפטים בעתיד.

אשר לתנאי השני, כפי שציין בית משפט קמא בצדק, העבירות בהן הודתה המערערת, הינן חמורות בהיותן עבירות שבוצעו כלפי אחותה המוכרת והידועה על ידי המערערת כסובלת מבעיות נפשיות, וכלפי אמה, כשעבירת האיומים, האמירה כי היא תהרוג את אחותה ואת אמה תוך שהיא אוחזת בסכין, הינה עבירה חמורה אשר אינה מאפשרת בהתייחס לשאר הנסיבות במקרה דנן, להימנע מהרשעה.

אמנם, אכן הנסיבות המשפחתיות בהן גדלה המערערת אינן פשוטות, הן מוצאות ביטוי בתסקיר שירות המבחן ובהרחבה רבה בהודעת הערעור. גם אם בית משפט קמא לא פירט נסיבות אלה בהרחבה בגזר דינו, יש להן אזכור והן נלקחו בחשבון למצער לעניין גזר הדין שהינו מקל ביותר וכולל עונש הצופה פני עתיד לתקופה קצרה בלבד.

עיינו בפסיקה אליה הפנו ב"כ המערערת, ומטבע הדברים כל מקרה נכון לנסיבותיו, כך גם המשיבה הגישה פסיקה מטעמה התומכת בטיעוניה.

המקרה דנן, אינו מאפשר לטעמנו להסתפק בענישה ללא הרשעה ומכל מקום החלטתו זו של בית משפט קמא איננה מוטעית ואינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

בשולי הדברים נעיר כי אנו מקווים כי העובדה שהמערערת הינה צעירה, להתרשמות שירות המבחן הינה חיובית ועורכת שינויים, ושירותה הצבאי המוצלח, כל אלה יהוו שיקולים כבדי משקל אם וכאשר יבחן הרשעתה בדין בתיק דנן ומשמעותה על עיסוקה בעתיד.

הערעור נדחה.